<h1>מעשה הגאונים סימן פ"א</h1>
<h2>דף ח:</h2>
וששאלתם על אותו ראובן שחבל בשמעון ומחל לו בבית המשתה בדברים ולבסוף האמין ראובן לשמעון ממונו ותפש שמעון אותו ממון על שחבל בו וטען שיטעה בו במחילה בלא קיניין. כן דעתי נוטה שאם בקש הימנו ראובן משמעון קודם, שימחול לו או (אפי') [אם] הרבה עליו ריעים ומחל לו שמחילתו מחילה גמורה דתנן [ב"ק צ"ב ע"א] אעפ"י שהוא נותן לו כל ממון שבעולם אינו נמחל עד שיבקש הימנו שנ' [בראשית כ'] ועתה השב אשת ומניין שלא יהא המוחל אכזרי שנ' [שם] ויתפלל אברהם וגו' ובמחילת זו וודאי מחילת דברים הוא שהרי כבר נתן לו ממון שהיה חייב לו נזק צער ריפוי שבת ובושת, מכלל שאם בקש הימנו ומחל לו [מחול] אבל בלא נתינת ממון כעין מחיל' זאת שהיה במחילה דברים, שאין מחילתו מחילה גמורה. ועוד השיב אם חבל ראובן בשמעון חבלה שאין בה חסרון כיס אין לו עליו כלום, דשלח ליה ר' חסדא לר' נחמן [שם פ"ד ע"ב] ושלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל [ואפילו] חבלה דאית ביה חסרון, האמר רבא נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור אין גובין [ב]בבל דהאי מילתא דלא שכיחא אבל במקום שתפס שמעון מראובן ולא בקש הימנו ראובן משמעון תחילה, ושמעון לא מחל לו יכול לטעון ולהוציא ממנו בדיינין כל חבלות שחבל בו שיש בו חסרון כיס מדההוא תורא [שם ע"א] (דאלים) [דאליס] ידיה דינוקא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו שימו ליה כעבד ומקשינן והאמר רבא כל ששמין אותו כעבד אין גובין בבבל ומתרצינן לא צריכא כגון דתפס, הכי נמי שמין אותו כעבד הנמכר בשוק כמה הוא יפה בלא חבלות וכמה הוא יפה בחבלות, אבל אם חבל בו ראובן בשמעון חבלה שיש בו חסרון כיס ולא בקש ראובן משמעון ולא הרבה עליו ריעים ועמד שמעון מעצמו ומחל לו בדברים יכול שמעון לטעון השטתי בו כדי שלא תהא שומר ממני, וצערא דגופא לא מחיל אינש בין כך ובין כך בין בחבלה שיש בה חסרון כיס ובין בבושת שאין בו חסרון כיס כי לא מחל לו דנין מינהג אנשי מקומו לענשו ממון בין לנדות ובין ללקות כדי לעשות גדר וסייג שרשאין אנשי המקום ללקות ולנדות ולהסיעו על קצתן שיש להם סמך מן המקראות הללו [עזרא י'] ואשר לא יבא אל עצת הזקינים וכתי' [נחמיה י"ג] ואריב עמם וגו'.
<h2>דף פג.</h2>
ואמר רבא הילכתא מארבע אמות ועד שש עשרה אמות ובעי ר' ירמיה כשהוא מודד ממקום רחב הוא מודד, הילכך מאי והיכן מקום רחב והיכן מקום קצר, הילכך אע"ג דאמרינן [פ"ב ע"ב] כמה ריוח יש ביניהם ר' יוסף אמר ר' יהודה אמר ר' שמואל משמונה ועד שש עשרה ואמר ליה אביי לרב (ואמ') יוסף לא תפלוג עליה דר' נחמן דתניא כוותיה דרבא כיון דקאמר אמ' רבא (הילכך) [הלכתא] מארבע אמות ועד שש עשרה אמה הילכך כרבא וכל שכן דקאמרינן תניא כוותיה דרבא כמה יהיו מקורבין ארבע אמות כמה הן מרוחקין שש [עשרה], והיכן מקום רחב והיכן מקום קצר והיכן מקום רחב ששאלת, מקום קצר עיקר איל(ו)[ן] שסמוך לקרקע, מקום רחב למעלה ממנו שלשה טפחים, והלכ' כשהוא מודד ממקום קצר הוא מודד מן הרכובה דקאמרינן אמר ליה רב [גביהא] מבי (גבואה) כתיל לרב אשי ת"ש הרכובה של גפן מעיקרו של שיני הוא מודד, והילכתא כותיה דהא קיבלה רב אשי מרב (גוואה) [גביהא] מבי כתיל להדא ברייתא ומסתבר ליה לטעמיה ולאפוכה.
